על נמלי אש, חוסר אונים, ועבודה דרך הגוף

בשבוע האחרון נלחמנו בנמלי אש!

מי שלא מכיר לא מאמין- נמלים קטנטנות, חומות,שכשהן עוקצות – החווייה כאילו מישהו הרביץ לך, אבל ממש חזק,והכאב מתפשט בזרמים בעוד הרבה מקומות בגוף.

הילדים כבר נעקצים מהן כמה זמן ומגיבים בצרחות אימים ובכי נוראי (והם ממש לא מפונקים בתחום הזה).התחלתי לנסות להתקשר למדבירים ולהבין מה זה שעוקץ,והתייאשתי די מהר. ניסו למכור לי משהו כללי כזה, שלא מתייחס למקור העקיצות.

"למה הן הגיעו אלינו?" שאלתי "כדי שתוכלי ללמוד על חוסר האונים שלך" היתה התשובה/שמעתי, ועבר לידי. הייתי עסוקה מידי בלהדביר את הנמלים, אח"כ בלהכניס את כל תכולת הבית פנימה.

רק כשכבר חזרנו הביתה, ולא הצלחתי להירדם בגלל הלחץ שהרגשתי בעורף ובראש,עבדתי עם הלחץ, כיווצתי עד הסוף, והרפיתי,כמה פעמים, ואז :..פגשתי את חוסר האונים מתחתיו (והוא היה על נושא אחר בכלל), אבל עם אותה תגובה בגוף- הלחץ בעורף ובראש .

ואז אני נעשית איטית אבל ממש, מרגישה מאוד מאוד ממהרת ובלחץ אבל נעשית איטית. בבוקר עלו לי תמונות וזכרונות של המון סיטואציות כאלה,בהם הגבתי ככה כדי לא להרגיש את חוסר האונים שלי. מדהים כמה אנרגיה וטריקים שונים ומתוחכמים אנחנו ממציאים כדי לא לפגוש את הרגשות שלנו. כמה אנרגיה מושקעת בתחזוקה של מערך הדפוס הזה שכל מטרתו רק להימנע מלהרגיש איזה שהוא רגש. המון צורות חשיבה, שרירים מכווצים, אנרגיה עצורה ועוד- מתבזבזים אצלנו כל הזמן רק כדי לא להרגיש – משהו.

מאחלת לכם\ן שחרור מהרבה דפוסים ישנים !!!!