הי, אני שלומית, מלווה אנשים (ומלווה בעצמי) ,בתהליך של ריפוי, הכרות וגדילה דרך הגוף כבר 22 שנה באופן פרטני בסדנאות, ובלימודים.

​

מרגישה שהדרך הזאת בחרה אותי, עוד הרבה לפני שאני אותה.

​

גדלתי בחיפה, למדתי ביולוגיה עם פיזיקה מורחב בבי"ס יוקרתי, אבל איך שהוא מצאתי עצמי כותבת עבודה על אמונות עממיות של יהודי הודו בזמן וסביב הלידה, והעולם הזה פשוט ריתק אותי.

בטיול הגדול להודו ולמזרח מצאתי עצמי יושבת שעות עם אנשים ושומעת את המיתולוגיות, האמונות, האלים, מסתובבת לבד בכפרים מרותקת לאופן הבניה המקומית והמלאכות המסורתיות, נוכחת בטקסים מקומיים, ובמקביל מבלה תקופות ארוכות בטרקים, שם, לבד בין ההרים מתחילה בתהליך של ריפוי עצמי.

לימודי האנתרופולוגיה באוניברסיטה בירושלים היו מבחינתי העמקה בהבנת העולם הזה., ושם בלימודים על המבנה העמוק של טקסים משני מציאות  ומרפאים שמאנים, פגשתי את הגישה ההוליסטית לראשונה.  "האדם מחובר בחוט לכיסא הכבוד- ולכן כל דבר שהוא עושה בחיים משפיע על בניית או פרוק העולמות העליונים" – הסבירו לי את התפיסה הקבלית בטכס בו נכחתי כאנתרופולוגית. ואז פגשתי את התפיסה הזאת בכל התרבויות.

הכיוון המיסטי וההוליסטי, ריתק אותי. הרגיש לי כאילו הגעתי הביתה, אך נדרשה לי עוד דרך ארוכה כדי לצאת מנעלי האנתרופולוג, החוקר החיצוני, ולהצליח לשנות את כל תפיסות העולם שלי, כדי להיות שם.  

חלמתי לסיים דוקטורט, ואז ללכת להיות מורה בעיירת פיתוח, ולהוביל שינוי מתוך התפקיד הזה,
אבל אז הגיע "מבצע שלמה" ב1990 (העלאת וקליטת יהודי אתיופיה בארץ), שהביא אותי למשבר גדול מול עולם האקדמיה ויכולתו לשנות מציאות, ואיתו גם משבר אישי.

משהו בי שנאחז בשינוי עולם כתרופה לכל כאב נשבר, ומצאתי את עצמי, (כמובן בעקבות עבודה נוספת באקדמיה)  באה להתנסות  באבחון בכפות רגליים.  
הדס, שהייתה אז מדריכה בשיטת גרינברג עשתה לי אבחון שאני זוכרת עד היום, וההמשך כבר קרה כאילו מעצמו:
תוך חודש נרשמתי ללימודים בשיטה, והתחלתי תהליך אישי בעצמי. שנה אח"כ כבר הייתי בקליניקה פרטית מלאה במטופלים.

יצירת שינוי היא פה שם המשחק. והיא קורית כל הזמן. דרך עבודה פרטנית או קבוצתית עם אנשים.  הקשר וההשפעה ההדדית בין הפרט, לחברה, לאלוהים ולעולם – כמו שלמדנו באנתרופולוגיה, מתגלים לי יום יום בקליניקה כנכונים. איך כשאדם משתנה ומתקרב למי שהוא יכול ונועד להיות, בלי לדעת ובלי להתכוון , הוא משנה את כל המציאות סביבו.

הדרך האישית שלי המשיכה להוביל אותי לעבודה עם אוכלוסיות שונות (מכורים נקיים, נפגעי נפש), ללימודי תנועה, קבלה וחסידות, השתייכתי לקהילה שהיתה קשורה לכיוון הזה, עד שהגעתי ל "תטא הילינג", שפתחה לי שער גדול  לפנים המיסטיים של עולם הטיפול/ הריפוי ובכלל

כשיצאתי מהקורס הראשון של תטא הילינג-  ידעתי שלמדתי עכשיו את הדרך בה הבעל שם טוב, שהוא מסבי סבי,  ריפא, ובה הוא היה בעולם.   כבר שנים הסתובבתי בידיעה שאני צריכה ללמוד מהבעל שם טוב את דרכי לריפוי, ולמדתי לדעת שגרינברג או "דרך הגוף: המסע פנימה" היא חלק ממנה, אבל יש שם עוד משהו חסר. כשהגעתי לתטא הילינג- ידעתי שזה זה.

התטא הילינג נתן לי אפשרות רחבה בהרבה לפגוש לדעת להבין ולהיות בחוויית האחדות- "בריקמה האחת" ממנה בנויים כולנו, ולכן בדרך בה אנחנו משפיעים ומושפעים זה מזה.

האפשרות לדבר עם חלקים בגוף שלי ולפגוש מה הם מרגישים/ רוצים, האפשרות לתקשר עם חיות או אנשים, ועם בורא כל שישנו קודם כל, האפשרות לקבל את עומק ומהירות הריפוי, גם להפנים נקודת התייחסות של אהבה ללא תנאי הופך את העולם למשהו אחר לגמרי.   
מוצאת את עצמי ממשיכה לשנות אמונות כדי להאמין בניסים שכבר קורים, ולאפשר לנוספים לקרות.

מעניין שדווקא במקביל לזה הגיעה בקשה שנעניתי לה ללמד ולהכשיר מטפלים דרך הגוף. וכך נוצר המסלול להכשרת מטפלים של "דרך הגוף: המסע פנימה". הרגשתי שמאוד חשוב לתת בסיס מוצק לאפשרות של אדם לפגוש את עצמו, להכיר את עצמו, ולצאת למסע מתוך החיבור והקשר הזה, שלנו לעצמנו. והחיבור שנותן "דרך הגוף המסע פנימה", הוא בסיס חיוני לזה.

 

הנושא האחרון שעולה כרגע כסדנה הוא "הסדנה לגידול הורים". 2 השיטות משולבות בו, כדי לקחת את הנושא המאתגר והמדהים הזה- הורות, למקום של עבודה פנימית.  בתור אמא מלווה תהליכי התפתחות קל לי לזהות מורה טוב, ומסתבר שהילדים שלנו הם כאלה...אז אני שם. מנסה ללמוד..