.

סיפור המסע שלי

הי, אני שלומית, מלווה אנשים (ומלווה בעצמי) ,בתהליך של ריפוי, הכרות וגדילה דרך הגוף כבר 30 שנה באופן פרטני בסדנאות, ובקורסים.
מרגישה שהדרך הזאת בחרה אותי, עוד הרבה לפני שאני אותה.
גדלתי בחיפה, למדתי ביולוגיה עם פיזיקה מורחב בבי"ס יוקרתי, אבל איך שהוא מצאתי עצמי כותבת עבודה על אמונות עממיות של יהודי הודו בזמן וסביב הלידה, והעולם הזה פשוט ריתק אותי.
בטיול הגדול להודו ולמזרח מצאתי עצמי יושבת שעות עם אנשים ושומעת את המיתולוגיות, האמונות, האלים, מסתובבת לבד בכפרים מרותקת לאופן הבניה המקומית והמלאכות המסורתיות, נוכחת בטקסים מקומיים, ובמקביל מבלה תקופות ארוכות בטרקים, שם, לבד בין ההרים מתחילה בתהליך של ריפוי עצמי.
לימודי האנתרופולוגיה באוניברסיטה בירושלים היו מבחינתי העמקה בהבנת העולם הזה., ושם בלימודים על המבנה העמוק של טקסים משני מציאות ומרפאים שמאנים, פגשתי את הגישה ההוליסטית לראשונה. "האדם מחובר בחוט לכיסא הכבוד- ולכן כל דבר שהוא עושה בחיים משפיע על בניית או פרוק העולמות העליונים" – הסבירו לי את התפיסה הקבלית בטכס בו נכחתי כאנתרופולוגית. ואז פגשתי את התפיסה הזאת בכל התרבויות.
הכיוון המיסטי וההוליסטי, ריתק אותי. הרגיש לי כאילו הגעתי הביתה, אך נדרשה לי עוד דרך ארוכה כדי לצאת מנעלי האנתרופולוג, החוקר החיצוני, ולהצליח לשנות את כל תפיסות העולם שלי, כדי להיות שם.
חלמתי לסיים דוקטורט, ואז ללכת להיות מורה בעיירת פיתוח, ולהוביל שינוי מתוך התפקיד הזה,
אבל אז הגיע "מבצע שלמה" ב1990 (העלאת וקליטת יהודי אתיופיה בארץ), שהביא אותי למשבר גדול מול עולם האקדמיה ויכולתו לשנות מציאות, ואיתו גם משבר אישי.
משהו בי שנאחז בשינוי עולם כתרופה לכל כאב נשבר, ומצאתי את עצמי, (כמובן בעקבות עבודה נוספת באקדמיה) באה להתנסות באבחון בכפות רגליים.
הדס, שהייתה אז מדריכה בשיטת גרינברג עשתה לי אבחון שאני זוכרת עד היום, וההמשך כבר קרה כאילו מעצמו:
תוך חודש נרשמתי ללימודים בשיטה, והתחלתי תהליך אישי בעצמי. שנה אח"כ כבר הייתי בקליניקה פרטית מלאה במטופלים.
יצירת שינוי היא פה שם המשחק. והיא קורית כל הזמן. דרך עבודה פרטנית או קבוצתית עם אנשים. הקשר וההשפעה ההדדית בין הפרט, לחברה, לאלוהים ולעולם – כמו שלמדנו באנתרופולוגיה, מתגלים לי יום יום בקליניקה כנכונים. איך כשאדם משתנה ומתקרב למי שהוא יכול ונועד להיות, בלי לדעת ובלי להתכוון , הוא משנה את כל המציאות סביבו.
הדרך האישית שלי המשיכה להוביל אותי לעבודה עם אוכלוסיות שונות (מכורים נקיים, נפגעי נפש), ללימודי תנועה, קבלה וחסידות, השתייכתי לקהילה שהיתה קשורה לכיוון הזה, עד
שהגעתי ל "תטא הילינג", שפתחה לי שער גדול לפנים המיסטיים של עולם הטיפול/ הריפוי
ובכלל
כשיצאתי מהקורס הראשון של תטא הילינג- ידעתי שלמדתי עכשיו את הדרך בה הבעל שם טוב, שהוא מסבי סבי, ריפא, ובה הוא היה בעולם. כבר שנים הסתובבתי בידיעה שאני צריכה ללמוד מהבעל שם טוב את דרכי לריפוי, ולמדתי לדעת שגרינברג או "דרך הגוף: המסע פנימה" היא חלק ממנה, אבל יש שם עוד משהו חסר. כשהגעתי לתטא הילינג- ידעתי שזה זה.
התטא הילינג נתן לי אפשרות רחבה בהרבה לפגוש לדעת להבין ולהיות בחוויית האחדות- "בריקמה האחת" ממנה בנויים כולנו, ולכן בדרך בה אנחנו משפיעים ומושפעים זה מזה.
האפשרות לדבר עם חלקים בגוף שלי ולפגוש מה הם מרגישים/ רוצים, האפשרות לתקשר עם חיות או אנשים, ועם בורא כל שישנו קודם כל, האפשרות לקבל את עומק ומהירות הריפוי, גם להפנים נקודת התייחסות של אהבה ללא תנאי הופך את העולם למשהו אחר לגמרי.
מוצאת את עצמי ממשיכה לשנות אמונות כדי להאמין בניסים שכבר קורים, ולאפשר לנוספים לקרות.
מעניין שדווקא במקביל לזה הגיעה בקשה שנעניתי לה ללמד ולהכשיר מטפלים דרך הגוף. וכך נוצר המסלול להכשרת מטפלים של "דרך הגוף: המסע פנימה". הרגשתי שמאוד חשוב לתת בסיס מוצק לאפשרות של אדם לפגוש את עצמו, להכיר את עצמו, ולצאת למסע מתוך החיבור והקשר הזה, שלנו לעצמנו. והחיבור שנותן "דרך הגוף המסע פנימה", הוא בסיס חיוני לזה.
אם אמרנו שכל קושי יכול להיות גם הזדמנות, השנים האחרונות הביאו לנו הזדמנויות עד אין קץ.
אין ספק שכוח החיים שלנו והיכולת לגדול ולהשתנות מאותגרים ללא הפסקה, וגם היכולת להתמודד עם הלא נודע.
לצד הטיפולים בדרך הגוף ובתטא הילינג, וההוראה של הקורס של דרך הגוף להכשרת מטפלים- דחפה אותי דווקא הקורונה אל תוך התטא הילינג- "נאלצתי " בתקופה ההיא לטפל דרך הטלפון באמצאות התטא הילינג, ובסוף הסגר הגדול- חברה וקולגה- שלהב אל עמי, ממש דחפה אותי להתחיל ללמד גם תטא הילינג.
בשנתיים האחרונות 3 ועוד רגע ארבעת קורסי היסוד של התטא הילינג נלמדים אצלי וגם פתחנו קבוצת תרגול לכל בוגרי ובוגרות הקורסים שהיו רוצים הזדמנות להכניס את התטא הילינג לחיי היום יום שלהם.
משנה הבאה כבר אלמד את הקורסים של 2 השיטות במקביל.
קיבלנו הזדמנות לא מתפשרת בתקופה מאתגרת זו, לשינוי וגדילה, ואם כבר, אז בואו ניקח אותה בשתי ידיים.
אני מאמינה
אין ספק שהתקופה האחרונה טופחת למציאות
.הקודמת שהכרנו בפנים
,מלחשוב מה קרה לעולם שלנו ב7 שנים האחרונות
רק לסקור מה הילדים שלי, שסיימו עכשיו כיתה ז' פגשו בשנות ביה"ס שלהם, מזכיר לנו ש'התמודדות עם חוסר וודאות' הוא המקצוע עיקרי שהם למדו, וגם אנחנו המבוגרים
הקורונה, השביעי באוקטובר, וכל התקופה מאז... כאילו סופה עוצמתית במיוחד עוברת על כל מה שהכרנו, האמנו, יצר את הבטחון שלנו בכל התקופה שלפני
שכל מה שהורגלנו לסמוך עליו, להישען עליו: הנהגה
תפיסות עולם, מיתוסים, כל זה כבר לא מחזיק
מצד שני- מה שנבנה ומתגלה בצורה יותר ויותר מרשימה
זו העוצמה של האנשים הפרטיים בתוך כל זה
אבל כל זה לא התחיל עכשיו, רק היום זה קול שאי אפשר להתעלם ממנו.משהו משתנה עמוק בפנים:
פעם החברה הייתה בנויה כך שהפרט אמור להתאים את עצמו לרוח הקבוצה, לתרום, לקבל, להחזיק מעמד
והיום – יותר ויותר ברור שכשהאדם גדל להיות יותר ויותר הוא-מעיז לפרוח, זו התרומה הכי גדולה שהחברה יכולה לקבל ממנו. שהחברה שלנו מונעת מהרבה פרטים אמיצים, שמעזים ללכת את דרכם, והמסעות הפנימיים המרגשים ומעוררי השראה של הללו מרפאים את ההולכים בהם כמו את העבר, ההווה והעתיד של כולנו
אני מלווה אנשים כבר הרבה שנים בתהליכים של ריפוי, שינוי וצמיחה, ורואה שוב ושוב איך:
כאב, מחלה, קושי , אתגרים שהחיים מביאים– הם לא תקלה, הם הזמנה.
הזמנה לפגוש את ה'מובן מאיליו' שלנו, גם ובעיקר זה שאינו במודע, ולבחור את עצמנו מחדש.
כשאנחנו נמצאים במקום הזה- היום יום מתמלא בקסם , הופך ליצירה משמעותית, וריפוי גדול קורה.
מרגישה שזכיתי שתפקידי הוא ללוות אנשים במסע הזה, ולעשות זאת מתוך 2 שיטות עוצמתיות ומדויקות, שמאפשרות לריפוי הזה לקרות – בעדינות, בעומק, בקצב המדויק לכל אחת ואחד



אני מאמינה שאנחנו חיים עכשיו בעיצומה של תקופה מדהימה- תקופה של שינוי. שרביט ההובלה עובר בה מידי הנהגה מצומצמת (בכל התחומים) שכל המשאבים מרוכזים בה, והשאר הם המון חסר צורה והשפעה שנגרר אחריה, להרבה פרטים אמיצים, שמעזים ללכת את דרכם, והדרכים האישיות הללו מרפאות את ההולכים בן כמו את העבר, ההווה והעתיד של כולנו.
מאמינה שבמסע האישי שלנו כל קושי בחיים, כמו גם כל כאב, חוסר נוחות או מחלה הם הזמנה לפגוש את ה"מובן מאיליו" שלנו, ולבחור את עצמנו מחדש. כשנמצאים במקום הזה- היום יום, מתמלא בקסם, הופך ליצירה משמעותית.
מרגישה שזכיתי שהתפקיד שלי הוא ללוות אנשים בדרכם לריפוי שינוי וגדילה, ולהכרות עם הריקוד האישי שלהם כאן.