​     אני מאמינה   

  ​אין ספק שהתקופה האחרונה טופחת למציאות.הקודמת שהכרנו בפנים,מלחשוב מה קרה לעולם שלנו ב7 שנים האחרונותרק לסקור מה הילדים שלי, שסיימו עכשיו כיתה ז' פגשו בשנות ביה"ס שלהם, מזכיר לנו ש'התמודדות עם חוסר וודאות' הוא המקצוע עיקרי שהם למדו, וגם אנחנו המבוגריםהקורונה, השביעי באוקטובר, וכל התקופה מאז...        כאילו סופה עוצמתית במיוחד עוברת על כל מה שהכרנו, האמנו, יצר את הבטחון שלנו בכל התקופה שלפנישכל מה שהורגלנו לסמוך עליו, להישען עליו: הנהגהתפיסות עולם, מיתוסים, כל זה כבר לא מחזיקמצד שני- מה שנבנה ומתגלה בצורה יותר ויותר מרשימה        זו העוצמה של האנשים הפרטיים בתוך כל זה​אבל כל זה לא התחיל עכשיו, רק היום זה קול שאי אפשר להתעלם ממנו.משהו משתנה עמוק בפנים:פעם החברה הייתה בנויה כך שהפרט אמור להתאים את עצמו לרוח הקבוצה, לתרום, לקבל, להחזיק מעמדוהיום – יותר ויותר ברור שכשהאדם גדל להיות יותר ויותר הוא-מעיז לפרוח, זו התרומה הכי גדולה שהחברה יכולה לקבל ממנו. שהחברה שלנו מונעת מהרבה פרטים אמיצים, שמעזים ללכת את דרכם, והמסעות הפנימיים המרגשים ומעוררי השראה של  הללו מרפאים את ההולכים בהם כמו את העבר, ההווה והעתיד של כולנו​אני מלווה אנשים כבר הרבה שנים בתהליכים של ריפוי, שינוי וצמיחה, ורואה שוב ושוב איך:כאב, מחלה, קושי , אתגרים שהחיים מביאים– הם לא תקלה, הם הזמנה. הזמנה לפגוש את ה'מובן מאיליו' שלנו, גם ובעיקר זה שאינו במודע, ולבחור את עצמנו מחדש.כשאנחנו נמצאים במקום הזה- היום יום מתמלא בקסם , הופך ליצירה משמעותית, וריפוי גדול קורה.  מרגישה שזכיתי שתפקידי הוא ללוות אנשים במסע הזה,   ולעשות זאת מתוך 2 שיטות עוצמתיות ומדויקות, שמאפשרות לריפוי הזה לקרות – בעדינות, בעומק, בקצב המדויק לכל אחת ואחד​​​