נקודה בזמן

"קמתי הבוקר עם ראש כואב ועורף תפוס,

והבנתי שהגוף שלי לא מוכן יותר שלא אהיה מדויקת עם עצמי.

שכשהסכמתי בראיון העבודה להתפשר על עבודה כזאת- נחמדה,

אבל לא מה שאני רוצה עכשיו לעשות ולקדם, הדבר שבנשמתי,הגוף שלי מחה חריפות.

שכשאני מנסה בכל מחיר למלא את החללים של הזמן והמרחב,כדי לא לפגוש את הפחד מהלא ידוע, אני חוזרת לדפוס האוטומטי שליווה אותי כל חיי, ואני כבר לא מוכנה להיות שם.

אני מוכנה לפגוש את הלא ידוע. אני מוכנה ורוצה לאמץ מחדש את החלק ההרפתקני שאני.

אני לא מוכנה יותר לפחד מהעולם. אני לא מוכנה יותר להתכווץ מפני הפחד.

לא מוכנה להאמין שצריכה להתפשר ולהגיד תודה שיש לי מה שיש לי".

ההצהרה המדהימה הזאת פתחה את הפגישה שלנו השבוע. קדמו לה עבודה דרך הגוף שמרכזה בפתיחת ציר הנשימה שלה, ולימוד הדרך בה היא סוגרת אותו ומוותרת על התחושה המאוד נעימה של נשימה עמוקה ופתוחה.על פניו- בסך הכל קצת יותר או קצת פחות נשימה,אבל החווייה הפנימית שמתלווה לזה יוצרת נקודת התייחסות שונה לגמרי לחיים.והיא סגירת מעגל עם כמה וכמה אירועים מכוננים בעברה שיצרו בלי לדעת את סגירת ציר הנשימה שלה. (שכולם זכורים בגוף), ועליה שלהם משחררת עוד קצת מהכיווץ.